בריחת שתן במבוגרים

איזה טיפול תרופתי ניתן להציע במקרים של בריחת שתן?

טיפול אנטי-כולינרגי / אנטי-מוסקריני:

• תרופות הגורמות לרפיון שלפוחית השתן, וכתוצאה מכך לירידה בלחצים בתוך חלל השלפוחית והפחתת דליפת השתן. מרבית המטופלים מראים תגובה יפה לטיפול עם תופעות לוואי מינוריות.
• • Oxybutynin – נוביטרופן ניתן במינון 5 מ"ג, לירינל במינונים של 5,10,15 מ"ג
  • Tolterodine – דטרוזיטול במינון של 1,2,4 מ"ג (2,4 – פירוק איטי)
  • Solifenacin – וסיקר במינון של 5,10 מ"ג
  • Trospium chloride – ספזמקס במינון 15,30 מ"ג, טרוספס, ספזמו-ליט 20 מ"ג, טרוסמוליט 20 מ"ג.
  • Fesoterodine – טוביאז במינון 4, 8 מ"ג

תופעת הלוואי הידועה ביותר של קבוצת תרופות אלה היא יובש בריריות ( בפה, בעיניים, עצירות). כמו כן, ישנם מצבים של טשטוש ראיה  ובנטילה ארוכת טווח לעיתים עלולה להיגרם פגיעה קוגניטיבית. יש להימנע מנטילת התרופות במידה והמטופל מאובחן עם Narrow angle glaucoma.

מטופלים אשר נוטלים תרופות כנגד דיכאון (TCA), פרקינסון, אלצהיימר עלולים להציג החמרה של תופעות הלוואי ויש לעיין היטב בעלון התרופה.

טיפול באגוניסטים לקולטנים מסוג בטא-3

• Mirabegron – בטמיגה במינון 25, 50 מ"ג

בדומה לטיפול האנטי-כולינרגי, תרופות אלה גורמות לרפיון של שלפוחית השתן וכתוצאה מכך לירידה בלחצים בתוך חלל השלפוחית והפחתת דליפת השתן.

במרבית המקרים היעילות דומה לזו של הטיפול האנטי-כולינרגי אך לעיתים , התגובה לטיפול נמוכה יותר.

אין לתת את הטיפול במקרים בהם לחץ הדם אינו מאוזן.

• אסטרוגן מקומי

לאחר המנופאוזה (הפסקת המחזור הנשי) ישנה אטרופיה (דלדול) של הרירית באזור הנרתיק והשופכה (הצינורית המובילה את השתן מהשלפוחית למחוץ לגוף). בעזרת טיפול מקומי באסטרוגן ניתן לשפר את זרימת הדם ואת האלסטיות של הרקמה וחוזקה. כמו כן, הטיפול מביא לשיפור מבחינת יובש נרתיקי.

ישנן שתי אפשרויות למתן מקומי:

• קרם נרתיקי כגון פרמארין או אובסטין, הניתנים למריחה בתוך הנרתיק.
• טבעת נרתיקית בשם Estring  ,  המוחדרת לנרתיק ופועלת על ידי שחרור איטי של האסטרוגן במשך כ-3 חודשים.

1. טיפול שניתן בהתוויה עקיפה הוא Duloxetine הידוע כחוסם SSR-i (אחד מתרופות הידועות כנוגדי דיכאון). המינון המקובל הוא 80 מ"ג (אליו מגיעים בהדרגה). הטיפול מביא להתחזקות שריר הסוגר של שלפוחית השתן וניתן בעיקר למטופלים עם דליפת שתן מתוך מאמץ או דליפה משולבת. הטיפול ניתן לרוב כקו מתקדם לטיפול התרופתי, מאחר והרבה מטופלים סובלים מתופעות לוואי משמעותיות והשיפור במרבית המקרים הינו זמני.

איזה טיפול ניתוחי קיים לבריחת שתן?

הטיפולים הכירורגים מתאימים למטופלים הסובלים מבריחת שתן במאמץ. במידה והטיפול השמרני ו/או הטיפול התרופתי כשלו, ניתן לשקול טיפול כירורגי. האפשרויות העיקריות העומדות בפניך:

• החדרת סרט (Sling) סינטטי או סרט רקמתי אוטולוגי (הנלקח מאזור אחר בגוף) אשר נותן תמיכה לשלפוחית השתן ומגביר את היכולת לאגור שתן ללא דליפה.
• סוגר מלאכותי (AUS – Artificial urethral sphincter) – השתלה של בלונית המקיפה את השופכה וחוסמת אותה. במידה והמטופל מעוניין להטיל שתן, לחיצה על משאבה אשר הוחדרה לגוף מסיטה את הנוזל מהבלונית לבלון רזרבי, כך שהלחץ על השופכה יורד ושתן יכול לצאת החוצה. לאחר זמן מה, כ-45 שניות לערך, נוזל חוזר לסוגר המלאכותי וחוסם את יציאת השתן עד ההתרוקנות  הבאה.