אבנים בדרכי השתן

ד"ר אסף בר אל - מומחה בכרורגיה אורולוגית

מה זה אבנים בכליות?

אבנים בכליות הינו מצב בו חומרים המופרשים במערכת השתן מתגבשים לכדי גוף נוקשה הקרוי אבן. האבן נוצרת במרבית המקרים בגביעי הכליה ועם הזמן עלולה להתנתק מהרקמה ולנדוד בתוך מערכת השתן, מהכליות ועד שלפוחית השתן ולעיתים אף נצפת פליטה ספונטאנית במהלך מתן שתן. קיימים מגון סוגי אבנים אשר מחולקים לקבוצות בהתאם לחומר ממנו מתגבשת האבן. 

במידה ואובחנת עם מחלת אבנים בדרכי השתן, עומדות בפניך מגוון אפשרויות טיפול בהתאם למיקום האבנים, גודלן והרכבן. במקרה בו אבן חוסמת את מעבר השתן מהכליה לכיוון השלפוחית יופיע כאב עוויתי ועלולה להתרחש פגיעה בתפקוד הכליה אם לא מתבצע טיפול בהקדם. הטיפול במקרים של המצאות אבנים בדרכי השתן נע ממעקב שמרני, דרך טיפול בכדורים ועד ניתוח להסרת האבן החוסמת בגישות שונות.

טיפול שמרני לעווית כליה

גודל האבנים בדרכי השתן משתנה החל מגרגרים קטנים מאוד המכונים "חול" ועד אבנים גדולות יותר (כסנטימטרים) היכולות למלא את אגן הכליה ולהביא לחסימה של מעבר שתן לשלפוחית.

לאבנים הקטנות יותר (בד"כ קטנות מ-5 מ"מ) יש סיכוי רב להיפלט באופן עצמוני במהלך מתן שתן. כאשר האבן יורדת דרך השופכנים (הצינוריות אשר מובילות את השתן מהכליות לשלפוחית) עלולה להופיע חסימה מלאה או חלקית של מעבר השתן. בשל קושי במעבר השתן אגן הכליה מתרחב ומותח את מבנה הכילייה – דבר הגורם לכאב עוויתי, בלתי נסבל. במידה והאבן מגיעה בסמוך לכניסת הצינורית לשלפוחית השתן קיים סיכוי רב לפליטה עצמונית, סדר גודל של  שלושה שבועות מהאבחנה. 

מדוע חלק מהתסמינים לאבנים בדרכי השתן כגון הכאב הינו לסירוגין? מעבר השתן מהכליה לכיוון השלפוחית מצריך התכווצות מתוזמנת של הצינוריות או השופכנים. (בדומה להעברת צואה במעיים – פריסטלטיקה).  

חסימת האבן מעלה את כמות השתן בתוך הכליה דבר הגורם לקרום הכליה להימתח ולהתגברות הכאבים. כאשר הצינוריות שמעבירות את השתן רפויות יותר והלחץ בתוך מערכת השתן יורד, הכאב חולף למשך זמן מה.

הטיפול השמרני מתמקד באיזון הכאב  הנגרם כתוצאה מהעברת האבן ובתרופה אשר מביאה לרפיון של סיבי השריר בשופכנים*. *בשנים האחרונות פורסמו עבודות המטילות ספק ביעילות הטיפול שמטרתו להרפות את סיבי השריר.

טיפול נוסף שניתן להציע הינו טיפול הממיס את האבן, אך טיפול זה יעיל במטופלים עם אבני חומצה אורית ואינו מתאים במקרים של אירוע חריף מאחר והמסת האבן לוקחת זמן.    

ריסוק אבנים בלייזר – אורטרוסקופיה (URS) או נפרואורטרוסקופיה (RIRS)

פעולות אלה נעשות בגישה זעיר פולשנית (אנדוסקופית), תחת הרדמה כללית. במהלך הפעולה המנתח נכנס לתוך דרכי השתן ע"י מכשור זעיר וייחודי המאפשר במידת הצורך הגעה עד אגן הכליה. 

הטיפול באבנים מתבצע בעזרת סיבי לייזר מיוחדים המאפשרים את ריסוק האבנים לפירורים קטנטנים. בעזרת מכשור מיוחד זה ניתן לרסק אבנים בכל מקטע בדרכי השתן ללא צורך בביצוע חתך עורי. 

בעזרת חומר ניגודי ושיקוף ניתן לאתר את מיקום האבנים ולעקוב אחר ריסוקן. בסיום הפעולה ייתכן והרופא יחליט על השארת סטנט פנימי הקרוי JJ סטנט (Double J stent). 

משך השארת הסטנט תלויה במגוון פרמטרים ונקבעים בהתאם לשיקול דעתו של המנתח, החל מיממה ועד מספר שבועות. בזמן המתאים המנתח מבצע את הוצאת הסטנט ע"י פעולה ציסטוסקופית פשוטה או לחילופין, במידה והושאר חוט חיצוני הקשור לסטנט ניתן להוציאו באופן עצמאי לאחר הוראת המנתח.

ריסוק אבנים בגישה חוץ גופית (Shock wave lithotripsy – SWL)

בפעולה זו נעשה שימוש בגלי הדף לצורך פירור האבנים. בעזרת מכשור מיוחד, גלי קול ממוקדים לאזור בו האבן נמצאת בדרכי השתן. 

ריסוק חוץ גופי מתאים למטופלים אשר אובחנו עם אבן "רכה" ונפח מסת האבן לא גבוה במיוחד. יתרונה של הפעולה בכך שניתן לבצעה ללא חדירה לתוך מערכת השתן. יחד עם זאת, הסיכוי להשגת מערכת שתן נקייה מאבנים נמוך בהשוואה לשיטות שהוצגו קודם לכן (URS או RIRS)  

ישנם מקרים בהם לא ניתן לבצע את הפעולה: ככל שידוע על בעיה אנטומית שיכולה להפריע בפינוי האבנים לאחר הריסוק, המצאות אבנים קשות במיוחד, זיהומים חוזרים בדרכי השתן, הריון (בשל החשש לנזק עוברי), בעיות קרישה ואצל אנשים הסובלים מכלי דם רחבים בסמוך לכליה. 

ריסוק אבנים בגישה מלעורית (Percutaneous Nephrolithotomy – PCNL)

פעולות אלה נעשות למטופלים אשר אובחנו עם מסת אבנים גדולה במיוחד באגן הכליה, לרוב מעל 2 ס"מ.  הניתוח מבוצע בהרדמה כללית, כאשר המטופל שוכב על ביטנו (קיימות גישות נוספות). המנתח חודר לאגן הכליה בגישה זעיר פולשנית ע"י ביצוע חתך קטן בעור (כ-1-2 ס"מ). 

המנתח מייצר נתיב ישיר בין העור לחלל הכליה דרכו מוחדר מיכשור מיוחד המאפשר ריסוק של האבנים במגוון שיטות העברת אנרגיה, החל משיטת ריסוק אולטרא-סונית, פנאומטית, אלקטרו-הידראולית ואף שימוש בלייזר. 

בסיום הפעולה המנתח עשוי להשאיר צינורית (נפרוסטום ו/או סטנט פנימי) לניקוז מרבי של השתן בהתאם לשיקול דעתו.

הסיכונים האפשריים בביצוע הפעולה: דימום (עד לצורך במתן מוצרי דם) 1-10%. כמו כן, עלית חום / אלח דם, קרע באגן הכליה וכן פגיעה באיברים סמוכים. כאשר נתיב הפעולה מבוצע דרך גביע עליון עלולים להיכנס נוזלים ואף להתפתח דימום בחלל הריאות בעד כ-8% מהמקרים.

הבירור המטבולי

למטופלים הפולטים אבנים או נזקקים לפעולות ריסוק חוזרות, רצוי לבצע בירור מטבולי  הכולל מגוון בדיקות דם ושתן.

מה נכלל בבירור המטבולי?

  • איסוף שתן ל-24 שעות ובירור בין היתר של נפח השתן, חומציותו, כולל ערכי קראטינין, סידן, נתרן, אוראה וחומצה אורית.
  • בדיקות דם אשר כוללות כימיה מלאה, תפקוד בלוטת התריס, ויטמין D3 ועוד.
  • במידה ויש בידך פיסת אבן שנפלטה בשתן מומלץ לשמרה ולבצע אנליזה כימית להערכת הרכבה.

על פי תוצאות הבירור המטבולי ובמידת האפשר, האורולוג יציע  טיפול תרופתי במטרה להפחית את הסיכוי להיווצרות האבנים בדרכי השתן. חשוב להבין שזהו טיפול ככל טיפול תרופתי אחר (כדוגמת יתר לחץ דם וסוכרת) ונדרשת נכונות רבה מצד המטופל  לשינוי באורח חיים, הכולל שתיה מספקת (לפחות 2-2.5 ליטר ביום) ותזונה מתאימה. יש לשים דגש על צריכה  נאותה של סוכר, מלח וחלבון מין החי.

ד”ר בר אל מומחה בכירורגיה אורולוגית, רופא אורולוג בכיר במכון לסקר רפואי במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ובקופות החולים מכבי ולאומית, מבצע בירור וניתוחים להסרת אבנים בדרכי השתן הן ברפואה הציבורית והן ברפואה הפרטית במספר מרכזים רפואיים.